ל', חברתי מאז ימי גן חובה העליזים, אינה במיטבה לאחרונה. דברים שונים ומשונים עוברים עליה, ובמסגרתם היא הטילה חרם על 'להיות מאושרת'. החרם קובע כי אין יותר מקומות בילוי שווים באזורנו, לפחות לא כאלו שמשלבים אוכל עם ריקודים סוערים, ואין כבר גברים שווים ומסוקסים בשום מקום, כי אם רק ילדים זבי ריר וחובבי פרחות. ולכן עדיף כבר להישאר בבית לבד, רצוי בחושך וכשקר.
איזה מזל. מזל של' ואנוכי אכלנו מאותו מסטינג וגדלנו יחד כבר כמעט שלושה עשורים, כך שאני יודעת בדיוק מה התרופה לכל תחלואיה אלו, ובכלל מה יכול להביא מזור למי שקצת מבואס ממה שיש לחיים להציע. למזלכם, נחה עלי הרוח והחלטתי למכור את הסוד הזה לכל המבואסים באשר הם. מדובר במילה אחת עם צליל קצת משונה, מילה שרק האזכור שלה מעלה חיוך על השפתיים וריר בפה: 'ננוצ'קה'.
לאחרונה עברה ננוצ'קה, המסעדה הגרוזינית המיתולוגית למשכן חדש ברחוב לילינבלום התל אביבי, לא רחוק מהקודם, ושמחתי לגלות שהאווירה הייחודית נשמרה, כמו הועתקה מהלוקיישן הקודם במדויק. המקום החדש בנוי ממסעדה ענקית, בר וקומה עליונה שמכילה גם היא בר ומספר שולחנות. מירב האקשן, ניחשתם נכון, רוחש בבר, אך גם אם בא לכם שולחן סולידי תמצאו את מבוקשכם בלי בעיה, רק תדאגו להזמין מקום כי מלא כאן כל השבוע. מיד תבינו למה.
האוכל של ננוצ'קה, שהינה לפני הכל מסעדה גרוזינית אותנטית, הוא שם דבר למביני עניין כבר שנים רבות. ננה שרייר, האישה והאגדה, דואגת כאן לאוכל מבית אבא, שבשילוב עם האווירה המשמחת והריקודים שרצים כאן על הבר מדי ערב, הופכים את הננוצ'קה למוסד משבית דיכאונות. כאן אפשר רק לשמוח. אפילו ל', שהתעקשה בתחילת הערב לזעוף, יצאה מכאן מחויכת ועם הבטחה לבוא שוב.
את הארוחה פתחנו עם שני קוקטיילים משכיחי צרות: האחד וודקה רימונים (36 ש"ח) שהיה חלש וקליל, והשני היה פיצ'חדזה (36 ש"ח), שהכיל אבסולוט וסאוור אפרסק והיה מתוק ונעים לתחילת הארוחה.
כדי לדאוג שהצרות יישכחו ולא ישובו עוד למעוזנו, התחלנו במנה ראשונה של 'פחאלי' (48 ש"ח), הלוא הוא אנטיפסטי גרוזיני. שכחו מהאנטיפסטי המוכר והמשמים שאתם רגילים אליו, האנטיפסטי הגרוזיני הוא מנה מקורית ומרנינה, המורכבת מבליל של סלטים ומטבלים גרוזינים. מצאנו שם סלט חצילים פיקנטי, בדריג'אני שהינו ממרח אגוזי מלך, עלי גפן צמחוניים (דולמה בגרוזינית), סלט שעועית לבנה, סלט מנגולד, וטטרי - סלט מופלא של ירקות שורש וקולרבי. לצד המנה המקורית הזו טעמנו את אחד מהמאפים הגרוזינים המסורתיים: 'איספנחיס קדה' (28 ש"ח), מאפה גרוזיני אפוי במילוי תרד וגבינות. אז נכון, מדובר בבורקס משודרג, אבל כזה שיכול לעשות בית ספר לכל הבורקסים ביקום.
בשלב הזה ראיתי שהצבע שב לפניה של ל' והיא התחילה לשוב ולהזכיר לי את חברתי המאושרת, זו שעול העולם אינו על כתפיה. ככל שהערב הלך והתקדם, המוזיקה העברית שניגן די.ג'יי דני הלכה והשתבחה (טוב, זה לא חוכמה גדולה: תנו לי שני שירים של שלמה ארצי ועפרה חזה ואני מרוחה על הרצפה) והמנות העיקריות שהגיעו לשולחן עשו פלאים למצבנו הנפשי.
ראשית הגיעה מנה של ירקות ממולאים בבשר בקר, כבש ואורז ברוטב עגבניות ופירות יבשים (59 ש"ח). במרכז הצלחת עמד לו בגאווה אגס אחד ממולא, ומסביבו שהו להם קישוא, בצל ופלפל ממולא, שוחים ברוטב ריחני ונהדר. שמחתי על כך שנוכחותם של הפירות היבשים אינה מורגשת יתר על המידה, ל' אוהבת את הפירות היבשים שלה דומיננטיים. וגם את הגברים, אבל למה להלעיט אתכם בפרטים שוליים. הסכמנו שלא להסכים על כך.
המנה העיקרית הנוספת שדגמנו הייתה 'טביליסורי' (88 ש"ח) - אוסובוקו כבש בנזיד שעועית לבנה ביין לבן ועשבי תיבול. המנה הריחנית והמבטיחה הונחה בכלי חרס עגול, ולצידה צלחת אורז מהביל. מילאנו אחר הוראותיו של הברמן הקסום שלנו, אורן שדפק לכבודנו כובע הורס, וכיסינו את הצלחת בשכבת אורז, מעליה פירקנו את האוסובוקו מהעצם ומעל כל זה מזגנו לנו שעועית לבנה מירכתי קערת החרס. את קולות העונג שלנו שמעו ככל הנראה עד רוטשילד.
אחרי כל השחיתות הזאת, עזבתי את ל' לרגע לבד והלכתי למקום חשוב. חמש דקות לאחר מכן, אני שבה ואורו עיניי: הבחורה ששעה לפני כן חרב עליה עולמה, רוקדת לה על הבר (לא לצד הבר, אלא עליו!) יחד עם אורן, הברמן והכובע. ולחשוב שעד לא מזמן לא ידענו מהי התרופה האולטימטיבית לדיכאון.
כשנגמר השיר של מרגול שלצליליו פיזזו חברתי העצובה לשעבר והברמן השמח תמיד, התפנתה הוד רקדניותה לקינוח. בחרנו ב'נטייה' (34 ש"ח), קרפ גרוזיני ממולא באגוזים מסוכרים ברוטב תפוחים וגלידת וניל. מדובר בשלוש גלילות בצק פריך מהממות, כשהאגוזים הינם המרכיב הדומיננטי ביותר בתוכן.
"תגיד", פנתה לפרטנר שלה לריקודים נועזים על הבר, "תמיד כזה אקשן פה"? האיש עם הכובע גיחך. "נראה לך? זה יום רגוע". מתברר שבשבתות, עת מתקלט כאן הדי.ג'יי אבי לאטי מוזיקת רטרו של שנות ה-80, העניינים מתלהטים עוד יותר ולפני שלוש בבוקר איש לא יורד מהבר. בשבילנו, שתי בלונדיניות רגועות, מדובר בשיא האטרף. בכל זאת, זמן רב מדי עבר מאז שרגלינו נחו על ברים, ועוד לאחר ארוחה כה דשנה ומרגשת.
בניגוד לרוב הארוחות המשותפות של ל' ושלי, בהן אנחנו מתקתקות את הקינוח וממהרות לעוף לישון לפני שנהפוך לדלעת, כאן סירבנו לזוז. עד שכבר נמצא מקום שמוציא מ-ל' את המיטב שבה ומספק גם אוכל מצוין, גם אוכלוסייה בוגרת ולא טינאייג'רית וגם אווירה של ריקודים על שולחנות, בשופל לא יוציאו אותנו מכאן.
1:00 בלילה. שתינו אחרי ארוחה גרוזינית, אינספור צ'ייסרים, ריקודים על הבר והרבה אווירה טובה. מי זוכר שאוטוטו השעון יצלצל ואנחנו נקלל, ולא בגרוזינית? בקושי רב מצליחות לסיים את הערב, עם שתי החלטות מרחיקות לכת: הראשונה היא שאנחנו עומדות להמציא סטרט אפ לשיפור מצב הרוח: פרוזאק - OUT, ננוצ'קה - IN. השנייה היא שלפחות פעם בשבוע-שבועיים נעשה לנו ערב ננוצ'קה כזה, שישאיר את החיוך על פנינו לעוד ימים רבים שיבואו.
